ב-2005, כשלימור לבנת הייתה שרת החינוך, פנו אליה ארגוני המורים בקריאה בשלטי חוצות: "לימור, הרסת את החינוך, תתפטרי!"
בטורו משחק מילים (תתפטרי? התפטרי! הארץ, 20.5.2005) המליץ אהוד אשרי לשקול שוב את נוסח הקריאה, "לא משום ששרת החינוך מצטיינת פתאום בתפקידה אלא משום שהנוסח העברי הנכון הוא 'התפטרי!'"
אבל תודו (או הודו) שהגיע הזמן שזמן הציווי יתפטר מהשפה העברית?
רבים אינם משתמשים בזמן ציווי, ומחליפים אותו בזמן עתיד. זה מקובל ולגיטימי במאמרי טיעון, בספרים לילדים ולמבוגרים, ואף בשירה. מי שמתעקש לשמור על זמן ציווי הטקסט שלו נשמע ארכאי, מאולץ ולא טבעי, בייחוד בציווי של פעלים כגון ליהנות (hehane?), לירות (yere), לייגע (yega), להגיע (haga), להריח (harach), להביע (haba), להשקיע (hashka) ועוד. זה נשמע מוזר, ורבים אינם מכירים את צורת הציווי של פעלים אלה.
את זמן הציווי אפשר לשמור למילים קצרות, כגון: לך, בוא, תן, שב, רוץ וכדומה. רפי-בוא-תן-לי-להבין-רשף מומחה בפעלים כאלה.
בטורו משחק מילים (תתפטרי? התפטרי! הארץ, 20.5.2005) המליץ אהוד אשרי לשקול שוב את נוסח הקריאה, "לא משום ששרת החינוך מצטיינת פתאום בתפקידה אלא משום שהנוסח העברי הנכון הוא 'התפטרי!'"
אבל תודו (או הודו) שהגיע הזמן שזמן הציווי יתפטר מהשפה העברית?
רבים אינם משתמשים בזמן ציווי, ומחליפים אותו בזמן עתיד. זה מקובל ולגיטימי במאמרי טיעון, בספרים לילדים ולמבוגרים, ואף בשירה. מי שמתעקש לשמור על זמן ציווי הטקסט שלו נשמע ארכאי, מאולץ ולא טבעי, בייחוד בציווי של פעלים כגון ליהנות (hehane?), לירות (yere), לייגע (yega), להגיע (haga), להריח (harach), להביע (haba), להשקיע (hashka) ועוד. זה נשמע מוזר, ורבים אינם מכירים את צורת הציווי של פעלים אלה.
את זמן הציווי אפשר לשמור למילים קצרות, כגון: לך, בוא, תן, שב, רוץ וכדומה. רפי-בוא-תן-לי-להבין-רשף מומחה בפעלים כאלה.